אמפתיה – לפני הכל

ד"ר איתן בכר, הפסיכולוג הראשי של בית החולים הדסה בירושלים, מתאר באחד ממאמריו את חשיבותה של האמפתיה כמסייעת בהפחתת ההתנגדות בקרב מטופלות הסובלות מהפרעות אכילה. בכר, מתוך ניסיונו הרב, נותן כאמור דגש רב על אמפתיה, מול קשיי המטופלת לשתף פעולה.

רק ממקום של קשב והבנה לצרכים, נוכל לקוות ליצירת קשר והפגת הבדידות האופיינית.

עמדה אמפתית של דמות חיצונית מכילה, אין כמותה בכדי לגרום למטופלת לחוש בטוחה.

צוות רב מקצועי

הטיפול הטוב ביותר להפרעות אכילה, הוא טיפול רב מקצועי הניתן במקום אחד, תוך סנכרון בין הגורמים השונים הפועלים בצוותא במטרה לקדם את הנערה באופן הטוב ביותר.

בבית יינתן דגש לסדרי היום של הבנות, עם מיטב אנשי המקצוע שידאגו לפן הבריאותי וההתנהגותי ברמה התפקודית, הבינאישית והמקצועית, תוך יצירת קשר עם גורמים מהקהילה ומעולם התעסוקה המוגנת.

ברוח זו תינתן הדרכה פסיכו-חינוכית צמודה, תוך חיזוק המיומנויות החברתיות והבין-אישיות, הקניית הרגלי חיים בריאים, והכוונה לכישורי חיים בסיסיים כמו לימודים או עבודה בליווי אישי והבנת אתגרי המורכבות בחיי היומיום של המתמודדות.

צוות הבית יעניק כלים במקצועיות, אנושיות, רגישות, הבנה והכלה.

טיפול תזונתי

הפרעת האכילה משפיעה על החיים היומיומיים של הנערה, שסובלת מן ההפרעה מכל מיני היבטים.

ניקח רק דוגמאות אחדות: ארוחות שבת וחג, טיול לצפון עם המשפחה, מחנה בסוף שנה עם בנות הכיתה. אם בהתפרצות המחלה הנערה עוד הצליחה להשתתף באירועים אלו, הרי שלאחר תקופה של התמודדות, הרוב נמנעות.

בשלב זה יש הרבה פרטי מזון שהנערה כבר לא מוכנה לאכול, וההערות על מראה או משקל יכולות להוות טריגר למחשבות קשות.

בקבלתה לבית, הנערה תשב עם הדיאטנית שתבנה תפריט התחלתי שמקובל עליה מבחינת פרטי מזון, ויחד עם זאת גם בטוח עבורה מבחינת המדדים והמצב הבריאותי שלה.

תוך כדי מעקב גופני ונפשי, התפריט יורחב לפי היכולות של המטופלת.

צוות ההדרכה ואם הבית ידאגו לסביבה תומכת ונעימה לארוחות. אם הבית מבשלת את הארוחות מדי יום במקום שיהווה אוירה ביתית וחמה.

לאחר תקופה של שהות בבית, ימשיכו להרחיב את התפריט ע"י תוכנית חשיפות לפי שיטת רמזור.

חלק ממטרות הטיפול התזונתי יהיה גם הכנת ארוחות בצורה עצמאית, ויכולת עמידה בתפריט גם מחוץ לבית.

גישה שיקומית

התפיסה של בית תמר הינה תפיסה שיקומית, שלוקחת בחשבון כי המעבר מאשפוז לחיי קהילה הינו חד ודרסטי, ופעמים רבות הבנות אינן צולחות את המעבר מאשפוז עוטף והשגחה אינטנסיבית היישר לחיי קהילה עצמאיים.

פעמים שנשים אלו נמצאות ללא תמיכה משפחתית וחברתית, וזקוקות לשלב ביניים. רצף טיפולי זה הכרחי למניעת נסיגה בהפרעת אכילה המאופיינת בתסמונת "הדלת המסתובבת" של אשפוזים חוזרים ונשנים, אשר מייצרים עמידות לשינוי ומהווים מכשול בדרך להחלמה.

התוכנית מיועדת לנערות, אשר השתחררו מאשפוז או מקבלות בפועל טיפול אמבולטורי, ונמצאות בתהליך של רצון להחלמה. עד כה אין מענה קהילתי דומה המותאם לאוכלוסייה זו בארץ.

חיזוק קשר משפחתי

הטיפול בקהילה בהפרעת אכילה של הנערה, דורש מההורים להיות אקטיביים ועם נוכחות פעילה מול ההפרעה.

ההורים בתפקיד "המשגיחים" הופכים במצבים כאלו להיות "השוטר הרע", מה שמגביר ומעצים מתחים  בתוך המשפחה.

פעמים רבות, ניתן לעבוד על הקשר עם המשפחה דווקא כשהמטופלת נמצאת מחוץ לבית, וכאשר העיסוק באכילה ובהשגחה עובר לדמות חיצונית וניטרלית.

הדת כמקור תמיכה

הגישה ב'בית תמר' היא גישה מכבדת ומתחשבת באורח החיים של המשפחה. וזאת, מבלי ללחוץ ולדרוש.

שירה בראש חודש; שיעור חיזוק למי שיכולה; אוירה חמה בשבת; תמיכה מרבנים ומחנכים – כל אלו נוטלים חלק פעיל שמוכיח את עצמו בקידום הריפוי והשיקום.