גורמים להפרעות אכילה
במרבית המקרים, לא מדובר בסיבה אחת או בגורם אחד המביא להתפתחות הפרעת אכילה, אלא בשילוב של גורמים גנטיים, סביבתיים-תרבותיים ופסיכולוגיים-משפחתיים, הפועלים יחד על הפרט ובנסיבות מסוימות מביאים להתפתחות הפרעת אכילה.
גורמים חברתיים-תרבותיים
משנות ה-60 עד שנות ה-80, מקובל היה להסתכל על הפרעות אכילה כמושפעות מנורמות חברתיות מערביות, כגון אידיאל הרזון, הסגידה לנעורים, הגשמה עצמית, אינדיבידואליזם והגדרה עצמית בקרב נשים.
גורמים רבים תמכו בטענות אלו, כולל שיעורים שונים של הפרעות אכילה בתרבויות שונות (מערביות מול לא מערביות), באוכלוסיות שונות (גברים מול נשים), והפנמה שונה של מסרים חברתיים אצל בנות שעתידות לפתח הפרעת אכילה מול מתבגרות בריאות.
חשוב אפוא להדגיש: תיאוריות עכשוויות רואות בהפרעות אכילה תוצאה של התרבות המודרנית, חותכת גבולות גיאוגרפיים. נראה שהפרעות אכילה הינן תוצאה של שינויים תרבותיים שהתרחשו במגוון תחומים וכוללים התפתחויות חברתיות-כלכליות, שינויים בתפקידה של האישה בחברה, דגש חברתי תרבותי על רזון ושינוי בהרגלי האכילה.
שכיחותן הנמוכה יחסית של הפרעות האכילה ביחס לשיעור הגבוה יחסית של נשים שמדווחות על אי שביעות רצון מגופן ועיסוק בדיאטה, מדגישים כי הפרמטרים החברתיים-תרבותיים הינם בעלי השפעה מוגבלת ומועטת להתפתחות הפרעת אכילה.
מחקרים על היסטוריה משפחתית של חולים עם אנורקסיה ובולימיה, מראים שיעורים גבוהים של תת או יתר משקל בקרב קרובים מדרגה ראשונה. גם מחקרי תאומים תומכים בהשפעת המכרעת של גורמים גנטיים בהתפתחות הפרעת אכילה.
הפרעות האכילה שייכות לספקטרום של הפרעות פסיכוסומאטיות שבמהותן ישנו ביטוי גופני לאיזה שהוא כאב, מצוקה או צורך נפשי, שמסיבה זו או אחרת האדם לא מצליח לבטאם בדרך אחרת. במקרים רבים, מה שלא ניתן לביטוי במילים, "מדובר" דרך הגוף.
מעבר לתיאוריות השונות, נראה שישנו קשר משמעותי בין דפוסי ההתנהגות וההתייחסות של הפרט למזון, לבין דפוסי ההתנהגות וההתייחסות שלו לאנשים משמעותיים בחייו.
רבים מסכימים שאחת המטרות העיקריות של החולות בהפרעות אכילה היא ניסיון להגיע לשליטה. חוקרים מסוימים הדגישו את הניסיון לשלוט לא רק על החיים הממשיים והקשר עם האם, אלא גם על עולם האובייקטים המופנמים והיחסים ביניהם.
הגישה של פסיכולוגיית העצמי: הפסיכולוגיה של העצמי רואה בהפרעות אכילה הפרעות של העצמי. גרעין המחלה וריפויה הינו, שהחולות האנורקטיות והבולימיות אינן יכולות להישען על אנשים כממלאי צורכי זולת עצמי. במקום לפנות לאנשים הן פונות לאוכל כדי שימלא צרכים אלו. החולה האנורקטית שואבת את סיפוקה לצורכי זולת עצמי מאוכל, בעיקר דרך חוויות של זולת עצמי משקף. הצורך שלה בהאדרה עצמית מתמלא לא ע"י הערצה או אישור מבני אדם אחרים, אלא מהשכנוע הפנימי שלה שיש לה כוחות על טבעיים המאפשרים לה להימנע מלאכול. תחושת הניצחון המתלווה לניצחון ההתגברות על הצורך הטבעי באוכל, מלווה בסיפוק ובשביעות רצון עצמית. היא מעידה, לדברי פרופ' בכר, על הנאה נרקיסיסטית המופיעה סביב הצורך הנרקיסיסטי הראשון שתיאר קוהוט באישור תחושת הגרנדיוזיות של האדם ע"י התפעלות.
החולה הבולימית שואבת סיפוק דרך האוכל לצורכי זולת עצמי, בעיקר דרך חוויות של זולת עצמי אידיאלי. היא חווה אוכל ככוח כול יכול. הוא מספק רוגע, חום וביטחון. כמו כן הוא וסת לאמוציות כואבות כמו עלבון, כעס, בושה, אשמה, דיכאון או חרדה. מאחר שהחולה בהפרעת אכילה חווה את האוכל ואת הטקסים סביבו כמקור העיקרי למילוי צרכיה בזולת עצמי, היא מגנה עליו באותה עוצמה שבה אנשים אחרים ידבקו בזולת עצמי אנושי.
גודסיט מזהה בחולה האנורקטית ביטוי קיצוני של אי יכולת לפנות לבני אדם כדי למלא את צורכי זולת עצמי. היא שואפת להתנהג כאילו היא אדם ללא עצמי. כדי להבטיח עמדה זו היא נוטה למלא את צורכי האחרים, בעיקר את אלו של הוריה. היצמדותה לעמדה בה היא מספקת את צורכי האחרים מהווה מחסום מפני האחרים למלא את צרכיה. ביטול עצמיותה מתבטא בהתעלמותה והתנכרותה לצרכיה הבסיסיים, כמו מזון ותפיסת מקום בעולם. לא לתפוס מקום עד כדי היעלמות כמעט מוחלטת של גופה, זהו הביטוי הקיצוני ביותר של ביטול עצמי.
